שרירנים
שרירנים, הנקראים גם מיומות או פיברומות. הם גידולים שפירים של שריר הרחם.
שרירנים הם שכיחים ביותר. לפחות 50% מכלל הנשים מפתחות שרירנים עד גיל 50. עם זאת, למרות השכיחות הגבוהה, רוב השרירנים הם קטנים, לא גורמים לתסמינים ואינם מצריכים טיפול. למעשה, רוב הנשים שלהן יש שרירנים אפילו לא מודעות לכך.
במידה והשרירנים גורמים לתסמינים, אזי הסימפטום הנפוץ ביותר הינו דימום כבד בזמן הווסת.בנוסף, בעיקר עם שרירנים גדולים, הם עלולים לגרום לתחושת תפיחות בטנית, כאבי בטן, ואף להוביל לתלונות של מערכת השתן והעיכול. תסמין נוסף, לא נפוץ, הוא הפרעה ליכולת האישה להרות או לשמור הריון. התסמינים תלויים במיקום וגודל השרירן.
מה קורה לשרירנים בזמן הריון?
חוק האצבע אומר ששליש מהשרירנים נשארים באותו הגודל בזמן ההריון, שליש יתכווצו ושליש יגדלו. אין דרך לצפות מראש אילו שרירנים ישנו את גודלם ואילו ישארו יציבים.
שרירנים תלוים בהורמונים הנשיים – אסטרוגן ופרוגסטרון. לא ידוע למה לחלק מהנשים יש שרירנים ולחלק לא. נמצאה נטייה גנטית לשרירנים, כלומר כאשר לאם יש שרירנים, ישנו סיכוי לא מבוטל שגם לבנות שלה יהיו שרירנים. הסיכון לגדילה של שרירנים עולה עם הגיל כנגזרת של זמן חשיפה להורמונים. לאחר גיל המעבר, כשיש ירידה של האסטרוגן והפרוגסטרון, השרירנים מתכווצים.
טיפול
סוג הטיפול נקבע לפי מספר פרמטרים, כאשר בעיקר יש חשיבות לתסמינים ולסוג השרירן. פקטורים נוספים הינם גיל האישה ותוכנית הילודה שלה.
הטיפול השמרני, התרופתי, הינו הורמונלי ומשמש בעיקר לתסמינים של דימום מוגבר וכאבים. בדרך כלל מדובר בטיפול של גלולות למניעת הריון או התקנים הורמונליים. טיפולים אלו אינם מקטינים את השרירנים ומשמשים כטיפול תסמיני בלבד.
לא קיימות כיום בשוק תרופות אשר מובילות לכיווץ והיעלמות השרירנים לטווח הארוך. האופציות שכן קיימות, הינן תרופות שמעכבות את הציר ההורמונלי באופן זמני והפיך. מספר חודשים מהפסקת הטיפול השרירנים יגדלו בחזרה.
שרירנים אשר מצריכים טיפול כירורגי הם אלו אשר אינם מגיבים לטיפול שמרני, מרובים או גדולים מידי.
בנוסף, שרירנים אשר גורמים לבעיות רפואיות נלוות למעט הדימום המוגבר. כגון כאבי בטן, תחושת תפיחות ותסמינים של מערכת העיכול ודרכי השתן לעיתים מצריכים גישה ניתוחית.
הסרת השרירנים נקראת מיומקטומיה. הגישה הניתוחית יכולה להיות פתוחה, היסטרוסקופית או זעיר פולשנית והיא נקבעת לפי סוג, מיקום וגודל השרירן.
הסרת רחם שמורה לנשים אשר סיימו את תוכנית הילודה שלהן. קרי, לא מעוניינות בהריונות נוספים.
זהו טיפול דפנטיבי אשר לאחריו אין חזרה של השרירנים.
בימינו, רוב הסרות הרחם נערכות בגישה לפרוסקופית זעיר פולשנית ולכן זמן ההחלמה הינו קצר יחסית.
אופציה נוספת לטיפול בשרירנים הינה צנתור עורקי הרחם. זו היא פעולה אשר מתבצעת על ידי רדיולוגים פולשניים, אשר מזריקים חומר שסוגר את זרימת הדם לעורקי הרחם, זה מוביל לאיסכמיה ונמק של השרירנים. ישנן אופציות טיפול נוספות, אבל הן עדיין נחשבות למחקריות ולא הוכחו מדעית כחד משמעית יעילות או בטוחות. הן כוללות את הטכניקה של אולטראסאונד ממוקד מונחה הדמיה ומיוליזה.
סוג השרירן מסווג לפי מקום צמיחתו
-
תת-רירי
-
תוך דופני
-
תת-סרוזלי
*ישנם תתי סוגים לקבוצות אלו.
אבחנה
האבחנה לרוב מתבצעת במהלך בדיקת גניקולוג שגרתית וזאת מכיוון שהרופא יכול לחוש בהם בעת בדיקה או לאבחן אותם אמצעות בדיקת אולטראסאונד.
בנשים סימפטומיות, יש צורך לאפיין את סוג, גודל ומיקום השרירן. לעיתים, יש צורך בבדיקות נוספות על מנת לקבוע את יחס השרירן לרירית הרחם ולאיברים הסמוכים.
למשל, כאשר יש צורך לוודא אם שרירן הוא תת – רירי או דוחק את חלל הרחם, ניתן לבצע בדיקת סונאר עם הזרקת מים לרחם אשר נקראת סונוהיסטרוגרם.
כאשר יש אבחנה מבדלת ו/או הקשר לאיברים הסמוכים בבטן צריך להיות מאופיין טוב יותר ניתן לבצע בנוסף, בדיקת אולטראסאונד בטן, בדיקת CT או MRI.